עמית מן היתה אישה צעירה בת 22 שאהבה להופיע על במות- שרה, שיחקה, רקדה. בשנים האחרונות היא הוסכמה כפרמדיקית ועבדה בקיבוץ בארי כפרמדיקית כוננית לאחר שנים בהן התנדבה במד"א. היא התאהבה במקצוע לאחר שבגיל 12 ראתה איך צוות הרפואה טיפל באביה שנפטר ממחלת הסרטן. בבוקר של השבת השחורה היא היתה בבארי. ב7:30 היא כבר כתבה למשפחתה שהיא שומעת יריות בקיבוץ אבל היא החליטה להישאר במרפאה כדי לעזור לפצועים. היא החליטה להישאר בקיבוץ למרות שחבר שלה הפציר בה לבוא יחד איתו לנתיבות כאשר התחילו האזעקות. עמית סייעה לפצועים במשך 7 שעות מ7 בבוקר עד 14 בזמן שמאות מחבלים נכנסים לקיבוץ ורצחים את התושבים. הבית של עמית לא נפגע והיא היתה יכולה להישאר ללא פגע אילו היתה נשארת בדירתה בקיבוץ. עמית סייעה לפצועים בכל דרך שיכלה עם ציוד רפואי מועט מאוד- היא אילתרה חוסמי עורקים ואמצעי עזרה ראשונה אחרים. אלו שניצלו סיפרו על הרוח האופטימית של עמית שניסתה לעודד את הנוכחים במרפאה. עמית ניהלה שיח בקובצת הוואטסאפ המשפחתית ועדכנה אותה על מצבה עד שהיא הפסיקה לענות. המשפחה שלה עלתה לשיחה איתה ושמעה אותה גוססת לאחר שמחבלים ירו בה. הן לא יכלו לעזור לה רק להיות איתה ברגעיה האחרונים. עמית כתבה הודעת פרידה למשפחתה ונרצחה במקום בו עבדה כדי להציל חיים, מרפאת הקיבוץ.

עמית מן ז"ל שרה שיר של כנסיית השכל - והלהקה הקליטה ביצוע משותף עם קולה | צילום: דני שטרקמן