מאתיופיה לישראל, סיפור של ציונות וגבורה.
קאלקידן מהרי
קאלקידן מהרי היה נפש עדינה, עם לב טוב ואהבה בלתי מעורערת לארצו. הוא נולד וגדל באתיופיה, אבל בגיל 18 קיבל את ההחלטה לעשות עלייה לישראל לבד. משפחתו חשבה שהוא משוגע, משאיר הכל מאחור כדי להתגייס לצבא הישראלי, אבל קאלקידן ידע שזו חובתו כציוני גאה.
הוא הגיע לארץ בלי שום דבר מלבד נחישות ואמביציה. קאלקידן תמיד היה נלהב מצילום, תחביב שירש מאביו. לעתים קרובות הוא היה נראה עם המצלמה שלו, לוכד את היופי של מדינת הולדתו החדשה. משפחתו הייתה מתגרה בו לעתים קרובות על כך שהוא הולך בדרכו של אביו, אבל לקאלקידן לא היה אכפת. הוא מצא נחמה ותכלית בתיעוד החיים דרך העדשה שלו.
לאחר חודשים של אימונים, קאלקידן ירד לעזה במסגרת יחידה מובחרת. הוא היה נרגש להוציא סוף סוף את כל האימונים שלו לפעולה ולשרת את ארצו בחזית. אבל למרבה הצער, לגורל היו תוכניות אחרות.
באותו יום גורלי במסדרון נצר נהרגו קאלקידן יחד עם חברו החייל עידו אביב מפגז טנק שנורה בטעות לעבר הבניין שלהם במהלך חילופי אש עם מחבלים.
החדשות זעזעו לא רק את משפחותיהם בבית בישראל אלא גם את אמם הרחוקה אלמז שעדיין גרה באדיס אבבה, אתיופיה. היא תמיד דאגה שבנה יהיה כל כך רחוק ממנה ועכשיו הפחדים הכי גרועים שלה התגשמו.
בן דודו של קאלקידן כתב עליו ואמר "הם צודקים כשהם אומרים שזה תמיד הטובים ביותר שנלקחים". הוא תיאר אותו כאיכותי - גם כחייל וגם כאדם - כמי שמגלם את המשמעות של להיות ציוני אמיתי; אופטימי גם בתקופות מלחמה ותמיד שם אחרים לפני עצמו.
למרות היותו במרחק אלפי קילומטרים מהבית והחל מאפס עם שפה חדשה, קאלקידן מעולם לא איבד את התלהבותו לשרת את ארצו. הוא היה גאה ללבוש את המדים ולשרת לצד חבריו החיילים.
אבל מה שעשה את קאלקידן למיוחד באמת היה היכולת שלו להישאר מחובר עם משפחתו הרחוקה, במיוחד אמו אלמז. הוא היה מבקר אותה בכל פעם שהיה יכול, שולח לה כסף ומתקשר אליה בקביעות כדי לבצע צ'ק-אין. למרות הקילומטרים ביניהם, הקשר ביניהם נותר בלתי ניתן לשבירה.
הידיעה על מותו של קאלקידן פגעה קשות במשפחה. קול זעקתה של אלמז כשקיבלה את הבשורה ההרסנית נשמע כל הדרך לירושלים. זו הייתה זעקה שזעזעה את כל מי ששמע אותה, בכי ששיקף את הכאב והאובדן שחשים לא רק משפחה אחת אלא אומה שלמה.
קאלקידן מהרי אולי נפל בעזה, אבל זכרו יחיה בליבם ובמוחם של מי שהכיר אותו. הוא ייזכר תמיד כחייל אמיץ, כצלם יוצא דופן, והכי חשוב, בן אוהב שנתן הכל למען ארצו.
