חלוץ איננו חי למען עצמו אלא למען אלה שיבואו אחריו"  - זאב ז'בוטינסקי 

בנימין מאיר ארלי הוא חלוץ והוא גיבור  

סמל בנימין מאיר ארלי, שירת בחטיבת הצנחנים גדוד ,101 הוא לחם בגבורה אל מול מחבלי  החמאס בצפון רצועת עזה - במלחמת "חרבות ברזל". בנימין היה בן 21 בנופלו, בעת הלחימה,  ביום 18 בנובמבר .2023 והובא למנוחות בבית העלמין הצבאי, בהר הרצל בירושלים ביום 19 בנובמבר .2023 

כל עדות מחבריו ובני משפחתו מראה על כיסופיו וערגתו של בנימין לארץ ישראל כל חייו.  

הוא נולד וגדל בניו יורק, עד שבשנת 2006 עלה עם משפחתו - הוריו ג'ניפר ורוברט ואחיו שרה,  יהודה, עקיבא, יעקב וחנה - לארץ ישראל, שאותה ואת נופיה ושביליה כל כך אהב. כך תיארה  וכתבה אימו ג'ניפר אברבוך איירלי, באתר חטיבת המנגל של בנימין*, "היה לו רומן אהבה עמוק עם  היופי הטבעי של ישראל, במיוחד עם המעיינות הטבעיים". 

בנימין ומשפחתו התגוררו ברמת בית שמש, ובנימין למד בישיבה ועבד במשק השייך למשפחה.  בנימין שגדל, התחנך וגמע בשקיקה והתעניינות בלימודי ההיסטוריה ישראלית והמשפט העיברי, חיי  את חייו בביטוי אהבתו לארץ ישראל תוך טיולים לאורכה ולרוחבה, וריצה למרחקים ארוכים. וזכר  תמיד לרקוד ברייקדאנס ולשמור את שמחת החיים.  

בנימין התגייס לצה"ל והגדיר את משימתו ותפקיד חייו להגן על ארץ ישראל ולשמור על ביטחונה  באופן שבו כל יהודי, בכל מקום בארץ, יוכל לחיות בה בשלום ובבטחה כך פעל בנימין וחירף נפשו  בהגנה על בטחון ארץ ישראל ותושביה - תוך כדי לחימה בתוך בית של מעוז החמאס בצפון רצועת  עזה אשר נכבש על ידי לוחמי צה"ל.  

סיפור לחימתו וגבורתו סופר ותואר רבות על ידי מפקדיו חבריו לנשק וללחימה, ובכל סיפור נשזרה  דמותו של בנימין כאדם אוהב הארץ ואוהב הבריות, חברותי וממגנט לכל אדם. 

למרות הבלתי נתפס בשמיעת אב המספיד את בנו שכל כך אהב, מתאר רוברט אביו את בנימין, שהיה בעל אישות ממגנטת אבל צנוע, ומבלי למשוך הרבה תשומת לב או לשים את שמו במרכז  האזכורים, עדיין זכה להיות אהוב ומוערך בעיניי כל מי שפגש בו והרגיש בו כמנהיג עוצמתי שמת  כפי שהוא חי, תמיד נכנס ראשון ומניע ודוחף קדימה את חבריו ליחידה, זה בנימין שכבוד הוריו  חביב עליו כשלו וכבוד חבריו היה בשיח חיובי על כולם, ללא הבדלי גזר, דת ומין נתן לכולם 

השראה. בנימין, שהחיוך שלו מאיר את כל החדר. ומסכם "הגבורה של בנימין התבטאה בחזית  הלחימה ומכל הימים כאשר נהרג בשבת קודש".

והכאב הגדול המפלח את הלב של אמא המבכה על בנה ומתגעגעת לאמירת השלום שלו " 'Ma Hi " בחזרתו לזרועותיה וכבר לא ישוב עוד. את חלומותיה של כל אם המתארת את עתיד בנה הנכנס  לחופה ובונה בית נאמן בישראל, גר בחווה ואוכל מתבואת ארץ ישראל שכל כך אהב וגידל אותה  במו ידיו. כך ספדה לו ג'ניפר "אני אתגעגע לחיובך הגדול שלך ולחיבוק שלך כשתחזור הביתה  לשתות איתי בירה", וביקשה מהשומעים לספר לה כל סיפור על בנימין שלה, מכל אדם שהכיר ופגש  בחייו אי פעם כדי לשמר את זכרו הטוב והמאיר של בנימין.  

את ליבה תיארה אימו של בנימין ג'ניפר – "שבור שלם – מחד התמלאות גאווה, אהבה, מחויבות,  חוזק, כוח והכרת תודה ומאידך השבר, ההפסד, הגעגוע -אוקיינוסים של דמעות- הילד שלי, הסלע  שלי, זה כואב." 

"כבוד הוא להיות אחותך הגדולה שבכל פעם שעוצמת את עיניה רואה את החיוך שלך שגורם לי  להרגיש בטוחה" ספדה לבנימין, אחותו שרה. "אדאג שהאחיינים והאחייניות שלך ידעו איזה גיבור  אתה ואזכיר לאבא איזה אדם מדהים הוא גידל".  

כשם שהקיפו אותו משפחתו המורחבת ואהבו את השהייה במחיצתו הדודים ובני הדודים, כך גם  המונים רבים מיחידתו של בנימין ומשפחתו הגרעינית והמורחבת וכן מקהילת רמת בית שמש, ליוו  את דרכו האחרונה תוך הנפת דגלי ישראל לתמיכה וחלוקת כבוד למשפחה ולמדינת ישראל. על כך  הודו בני משפחת איירלי ורוברט שהדגיש "מאות אנשים הניפו דגלים. וכאנגלי שנאתי חיבוקים עד  אתמול. אני מקבל חיבוקים מכל כך הרבה אנשים וזה מרגיש נהדר. וזה בא לידי ביטוי בחיזוק  המשפחתי"  

משפחת איירלי קוראת לאחדות על כל גווניה של החברה היהודית, המשך המסורת כדרך היחידה  להביס את האויבים של עם ישראל והודה על השתייכות למדינה ולקהילת האנשים אשר מביאים  מוסר מדע וחינוך לעולם הזה.  

*אתר חטיבת המנגל של בנימין – קבוצת מתנדבים לתמיכה בחיילי צה"ל שנוסדה על שמו של בנימין