איתי והדר ברדיצ'בסקי היו זוג צעיר ויפה שהיו ביחד מגיל 20. חודש לפני השבת השחורה הם חגגו יום הולדת 30, יום ההולדת הראשון שבו הם הורים. הם גרו בכפר עזה, יחד עם התאומים שלהם בני 10 חודשים, והיו מורגלים להתרעות צבע אדום, כמעט שגרה. בדקות הראשונות של אותה השבת, הם חשבו שזה עוד סבב.

באותה שבת הדר ואיתי נכנסו עם שני התאומים שלהם שלהם לממ"ד, הדר כבר הכינה מספיק אוכל לתאומים בשביל שהייה ארוכה. המחבלים הגיעו לבית של הדר ואיתי ורצחו אותם ליד התאומים. התינוקות לא נפגעו אבל נשארו לבד במשך 13 שעות.

המחבלים זיהו שבכי התינוקות מושך את כוחות ההצלה והשתמשו בהם כפיתיון ליצירת מלכודת מוות.

לאחר שעות ארוכות, כוח של גדוד 13 מחטיבת גולני שלחם בכפר עזה מבית לבית, קיבל מידע שאחד השכנים שמע בכי של תינוקות מאחד הבתים. הכוח נכנס לתוך הבית, ראו את איתי והדר ללא רוח חיים, ולצדם את שני התינוקות, שוכבים בשקט, ומסתכלים עליהם. הלוחמים נחנקנו, זלגו להם כמה דמעות. הם חשבו על התינוקות הטהורים האלה שהיו צריכים לעבור את התופת הזאת ועכשיו הם יתומים

שהלוחמים העלו את רועי וגיא על הנמ"ר, לא לפני שלקחו עבורם חיתולים ובקבוק קטן כדי להרגיע אותם, כי הנסיעה על הכלי הצה"לי רועשת במיוחד. אך עם זאת, התינוקות לא בכו והיו רגועים מאוד. לבסוף, הלוחמים הוציאו את התאומים אל שער הקיבוץ ומסרו אותם לפרמדיקים.

המשפחות של הדר ואיתי מגדלים את התאומים ומקיפים אותם באהבה רבה.