ב-13 בנובמבר 2024, צה"ל התאבל על אובדן שישה חיילים אמיצים מגדוד גולני במהלך קרב בדרום לבנון. ביניהם היה סמ"ר שלו יצחק סגרון, בן 21 משדרות, שחייו התאפיינו באמונתו הבלתי מעורערת ובמסירותו למדינתו.

אביו של שלו, יגאל, דיבר בגאווה רבה על בנו. רגוע, טוב לב ושורשי באמונתו, שלו היה צעיר שכיבוד הזולת ואהבתו למולדת היו מאפייניו הבולטים. מגיל צעיר חלם להיות לוחם קרבי, וראה בשירותו הצבאי לא רק חובה אלא שליחות. לעיתים קרובות השווה את מדי צה"ל לבגדי הקודש של הרב הנערץ, ביטוי להערכתו העמוקה הן לאמונה והן למדינה.

אומץ ליבו של שלו התגלה כבר בראשית שירותו. הוא התגייס רק שבועיים לפני ה-7 באוקטובר 2024, ובאחד הלילות הגורליים עמד על המשמר מחוץ למקלט משפחתו, חמוש רק בסכין, מוכן להגן על אהוביו. כשהוצעה לו הזדמנות להשתתף בקורס מפקדי כיתות היוקרתי, הוא בחר להצטרף לחבריו בלבנון. אף שהחלטתו הדאיגה את אביו, יגאל הבין את תחושת השליחות הבלתי מתפשרת של שלו.

במפגשם האחרון בשמחת תורה, חש יגאל בפרידה שקטה בהתנהגות בנו. שלו נראה כמי שמכיר בסיכונים העומדים בפניו, אך נחישותו נותרה איתנה. למרות תפילות המשפחה, הבשורה הקשה הגיעה: שלו נפל בקרב.

יגאל תיאר את שלו כצדיק וטהור, צעיר ששילב בצורה הרמונית בין דבקות דתית לעשייה מעשית. הקרבתו מהווה תזכורת עוצמתית לכוח הנמצא באחדות ובמטרה משותפת. אף שחייו נגדעו באיבם, מורשתו של שלו – אמונה, אומץ ואהבה לישראל – תמשיך להוות השראה לדורות הבאים.